ההרפתקה שלי התחילה בבואנוס איירס, עיר הידועה בריקודי הטנגו הנלהבים שלה וכמובן, האסאדו המדהים שלהם. שמעתי על הברביקיו הארגנטינאי האגדי הרבה לפני הטיול שלי, ולא יכולתי לחכות לחוות אותו ממקור ראשון. כן, לזה חיכיתי כל הטיול הגדול. 

נסעתי למסעדה מקומית, עם כמה חברים חדשים שרכשתי באחד הטרקים האחרונים. באנו רעבים, ברמה של צום כן? וכשנכנסנו למסעדה, ניחוח מעושן של בשר רוחש היכה בנו מיד, וגרם לבטן שלנו לנהום מהתרגשות. התקבלנו בחום על ידי המלצר שדיבר ספרדית חצי אנגלית (הישג מרשים לדרום אמריקה) והוא הסביר על כל  נתחי הבקר השונים ונתן לנו כמה המלצות. 

החלטנו ללכת על הכל והזמנו פלטת גריל מעורבת, שכללה צלעות, נקניקיות צ’וריסו וסטייק אסאדו עסיסי. הבשר היה מתובל בדיוק בכמות הנכונה של מלח ובושל לשלמות על להבה פתוחה, תוך יצירת קרום חרוך ויפה ובפנים? אגדה, רך והכול מתפרק בנגיעה של מזלג. 

כדי ללוות את חגיגת הבשר שלנו, הביאו לנו רוטב צ’ימיצ’ורי מסורתי,  מטבל חריף ועמוס בעשבי תיבול שהשלים בצורה מושלמת את הטעמים העשירים והמעושנים של הבשר הצלוי. נהנינו גם מסלט פשוט אך טעים עם ירקות טריים ועגבניות וצ’יפס, כי זה פשוט טעים. 

שילבנו את הארוחה שלנו עם בקבוק מלבק, היין האדום המפורסם של ארגנטינה ופשוט סעדנו ושתינו וסעדנו והיה פשוט נהדר! בסוף הביאו לנו עוגת דולסה של המקום – וניל עם ריבת חלב ובשלב הזה כבר לא יוכלנו לנשום, אבל היינו מסוחררים מכל האוכל המשובח הזה. 

אחרי שחזרתי לארץ, ביליתי שעות רבות במטבח כדי להכין את האסאדו המושלם ולנסות לשחזר את הטעמים. שמעו אני לא אשקר שזה מאתגר, כי זה הרבה גם קשור לאיכות הבשרים שבארגנטינה…אין מה להשוות. 

אבל לעניינו, הצלחתי לבסוף להכין אסאדו מושלם שלא יורד מהרמה של המסעדה הזו בבואנס איירס.