האגדה מספרת שמקורו של הבוריטו שלנו מגיע מעיירה סיודד חוארז, מקסיקו, אך מקורותיו האמיתיים עטופים בהמון מסתורין וסיפורי פולקלור. סיפור פופולרי אחד מדבר על המהפכה המקסיקנית במאה ה-19, כאשר אדם בשם חואן מנדז, רוכל רחוב, חיפש פתרון מעשי עבור לקוחותיו ליהנות מארוחותיהם תוך כדי תנועה.

חואן מנדז החליט לעטוף את מילוי המנות הטעימות שלו בטורטייה קמחית, ויצ דרך ניידת ונוחה ליהנות מאוכל ללא צורך בכלים. הוא לא ידע שהחידוש הפשוט הזה יוליד את הבוריטו שאנחנו כל כך אוהבים (ועכשיו שאלה מכשילה: מה בא קודם הבוריטו או הלאפה?) 

המונח “בוריטו” עצמו נושא סיפור רקע מעניין. בספרדית, זה מתורגם ל”חמור קטן”, ולמרות שהמקור המדויק של השם אינו ברור, יש כמה תיאוריות. יש הטוענים שהשם נוצר בהשראת הופעתה של הטורטייה המגולגלת, שדמתה לאוזן של חמור. אחרים מאמינים שבוריטו נמכרו מעגלות שהיו רתומות לחמורים ברחובות מקסיקו, מה שזיכה אותם בכינוי המשעשע.

ללא קשר למקורו, הבוריטו זכה במהירות לפופולריות במקסיקו כאשר השמועה התפשטה על היצירה הקולינרית הזו. עד מהרה הוא הפך למרכיב עיקרי במטבח המקסיקני, התפתח והתאים את עצמו לסגנונות והעדפות שונות במדינה. 

בעוד שהבוריטו המוקדמים היו פשוטים יחסית, והורכבו מטורטייה במילוי שעועית, בשר וסלסה, לא לקח הרבה זמן עד שהאפשרויות התרחבו. כשהבוריטו עשה את דרכו החוצה לעולם – הוא עבר שינויים רבים ומגיע במגוון ווריאציות.

בארצות הברית, הבוריטו מצא בית שני בשכונות התוססות של קליפורניה וטקסס, שם הפך לסמל של המטבח המקסיקני-אמריקאי. במקסיקו, הבוריטו מגיע עם מגוון רחב יותר של מילויים, כולל אורז, גבינה, שמנת חמוצה ומבחר של ירקות טריים. הפופולריות שלו הרקיעה שחקים, ועד מהרה הוא הפך לאוכל רחוב אהוב, ארוחה מהירה ופינוק מנחם. 

מאז הבוריטו חצה גבולות וכבש גם את לבם של הישראלים.  מהרחובות ההומים של מקסיקו סיטי, לאוכל הרחוב בסאן פרנסיסקו, ומשאיות האוכל של לונדון – וכמובן לרחובות של תל אביב: הבוריטו הפך לתופעה עולמית ושגריר קולינרי של מקסיקו.