כן, אבל בזהירות. סינטה נחשב נתח עדין יחסית, ולא מתאים לבישול ממושך בטמפרטורות גבוהות. אם רוצים לשלב אותו בקדירה, עדיף להכניס אותו רק בשלבים האחרונים של הבישול – או לבחור בסירלויין תחתון, שהוא פחות רך, אך יתחבר טוב יותר לתבשילים ארוכים.

שימו לב למרקם ולשומן: סינטה עליונה תהיה אחידה, רכה למגע ובעלת שכבת שומן מסודרת בצד אחד. הסינטה התחתונה, לעומת זאת, תהיה פחות אחידה בצורתה, פחות רכה ולעיתים עם שומן מפוזר פחות שיטתי. בקצביות טובות יציינו בבירור מה קניתם – אל תתביישו לשאול.

זה תלוי בטעם האישי ובאופן ההכנה. שכבת השומן תורמת לעסיסיות ולמניעת יובש בצלייה ישירה (כמו במחבת או על גריל). אם אתם מתכננים לבשל את הסינטה במעט נוזלים או להכין רוסטביף, אפשר להסיר חלק מהשומן – אבל לא את כולו.

הבדל בטעם, במרקם ובמחיר. סינטה מעגלה רכה יותר, עדינה ובעלת טעם נעים ולא דומיננטי מדי – אידיאלית לסטייקים. סינטה מפרה בוגרת תהיה לרוב זולה יותר, עם טעם בשרי חזק יותר, אך פחות רכה – מתאימה למי שמחפש טעם עמוק או מתכנן יישון ביתי.

כנראה בישלת אותה יותר מדי או לא נתת לה לנוח אחרי הצלייה. סינטה רזה יחסית ואין לה הרבה שומן פנימי, לכן היא רגישה מאוד לזמני בישול. מעבר לכך, אם לא נותנים לה לנוח 5–7 דקות אחרי הצלייה, הנוזלים יברחו החוצה בחתיכה הראשונה.

אין עדיף מוחלט – זה תלוי באפקט הרצוי. במחבת כבדה מקבלים צריבה אחידה וקראסט מדויק, שמתאימה לסטייקים עבים. בגריל פחמים מקבלים טעם מעושן קל וטקסטורה קלאסית של מנגל. לסינטה רזה ודקה – המחבת עדיפה. לנתח עבה – שני הסוגים יתאימו, תלוי בטכניקה.