אני זוכר את הפעם הראשונה שאכלתי אושפלו.
זה היה ביום שישי, אצל סבתא של חבר מהעבודה – משפחה שעלתה מבוכרה בשנות ה־90.
אני לא ממש ידעתי למה לצפות.
הוזמנתי “לשישי משפחתי”, חשבתי שיהיה קוסקוס, אולי חמין… ואז נכנסתי למטבח.
הסיר כבר עמד במרכז השולחן, כבד וגדול, מכוסה במכסה מתכת ישן, כזה שעובר מדור לדור.
מסביב, כולם ישבו בשקט, מחייכים – כאילו מחכים למשהו שיקרה.
וכשהיא פתחה את הסיר – זה היה כמו קסם.
הבושם של האורז, השום, הגזר המתוק והבשר שהתפרק – פשוט נפל עליי.
לא “ריח טוב”, אלא ריח שעוצר אותך.
ריח עמוק, אחר, כזה שמרגיש כמו מקום – לא רק אוכל.
אני רגיל לטעמים של המטבח המרוקאי – קוסקוס, חריימה, לפעמים רגל קרושה מהצד הפולני של המשפחה…
אבל זה היה משהו אחר.
שכבות. עומק. שקט.
הכול בסיר אחד. בלי רעש – אבל עם נוכחות.
מאז – התאהבתי.
וזה לא היה רק בטעם.
התאהבתי ברעיון של המנה: תבשיל של סבלנות, של נדיבות, של בית.
וכמו כל דבר שהתאהבתי בו – ניסיתי לשחזר את זה בעצמי.
פעם אחרי פעם, ניסוי אחרי ניסוי – עד שהצלחתי להגיע לגרסה שמכבדת את המקור, אבל מרגישה כמו שלי.
וזה בדיוק המתכון שאני רוצה לחלוק פה.
אז מה זה בכלל אושפלו – ומאיפה הוא בא?
אושפלו, או בשמותיו השונים – אושפלוב, פלאו, פלוב – הוא תבשיל עממי, צבעוני ועמוק שמגיע היישר מלב התרבות של מרכז אסיה.
המקור שלו נעוץ בעיקר באוזבקיסטן, טג’יקיסטן וטורקמניסטן – מדינות שבהן תבשיל כזה, בסיר אחד, היה הדרך הכי חכמה, מזינה וחגיגית להכין ארוחה חמה לכל המשפחה.
אבל בישראל, המנה הזו הפכה להיות מזוהה בעיקר עם קהילת יוצאי בוכרה – שהביאו איתם לא רק את המתכון, אלא גם את הגישה: בישול איטי, עם כבוד לחומרי הגלם ובלי קיצורי דרך.
אושפלו הוא לא “רק תבשיל אורז ובשר” – הוא שיטה, תרבות ואמירה.
הכול מתבשל בסיר אחד, לפי סדר מאוד מסוים: קודם מטגנים את הבשר, אחר כך את הירקות, אחריהם מכסים באורז, מוסיפים מים – וזהו.
לא מערבבים, לא “בודקים מה קורה בפנים”, פשוט סומכים על הזמן ועל האדים שיעשו את שלהם.
הטעמים נבנים לאט, שכבה אחרי שכבה – מהשום שמפיץ ריח בכל הבית, דרך הגזר שנמס ומתקתק, ועד האורז שסופג את כל התמצית של הבשר והתבלינים.
זו מנה שיש בה עומק, והיא גם משביעה, גם מזינה וגם נותנת תחושת בית.
נהוג להשתמש בתבלינים כמו כמון, זרעי כוסברה, פלפל שחור ולעיתים גם בהרט או חוויאג’, שמוסיפים חום ועומק.
אצל חלק מהמשפחות תמצאו גם גרגירי חומוס, אצל אחרים מוסיפים בצל מקורמל, ויש שמכניסים גם צימוקים או קליפות תפוז – כל אחד והיד שלו, כל משפחה והגרסה שלה.
יש כאלה שאוהבים לקרוא לאושפלו “הפאייה של מרכז אסיה”, ויש בזה משהו – גם שם מדובר באורז שמתבשל עם בשר, גם שם יש את עניין ה”שכבה התחתונה” הקראנצ’ית.
אבל האמת?
אושפלו הוא לגמרי דבר בפני עצמו – תבשיל עם שורשים עמוקים, אופי חזק וטעם של מסורת אמיתית.
וזה בדיוק מה שמרגישים כשפותחים את הסיר.
לא רק ריח של אוכל – ריח של מקום, של שייכות, של משפחה.
אוכל שאוכלים ביחד, ולא שוכחים.

טיפים חשובים לאושפלו מוצלח
הכנת אושפלו טובה זה לא רק עניין של מתכון – זו שיטה, גישה, והבנה של מה כל שלב עושה למנה. הנה כמה טיפים קריטיים שיעשו את ההבדל בין “טעים” ל”וואו, תביא עוד צלחת”:
🍖 הבשר קודם, האורז אחר כך – לא להפך.
הסדר חשוב, לא כי מישהו החליט ככה – אלא כי זה משפיע ישירות על הטעם.
הבשר חייב להיכנס ראשון לסיר, להיטגן טוב עם הבצל והתבלינים, ולהתבשל מספיק זמן לפני שהאורז נכנס.
רק אחרי שהבשר רך ומלא בטעם – אפשר להניח מעליו את האורז.
זה מה שמאפשר לכל השכבות לספוג את מה שצריך, ומונע מצב שבו האורז מוכן אבל הבשר עדיין קשה.
🍚 לא מערבבים! בשום שלב.
אחת הטעויות הכי נפוצות היא לערבב את האורז אחרי ששמים אותו – אבל באושפלו לא מערבבים.
האורז צריך להתבשל על האדים של התבשיל שמתחתיו, לא בתוך רוטב.
ברגע שמערבבים – האורז נהיה דייסתי, נדבק, ומאבד את כל העניין של “שכבות”.
רוצים אווריריות, רוצים שהאורז יישאר קל – אז שומרים על איפוק.
🥕 גזר מתוק, לא דיאטטי.
הגזר באושפלו הוא לא תוספת – הוא חלק מרכזי במנה.
המתיקות הטבעית שלו מאזנת את התבלינים ונותנת צבע, רכות וטעם עגול.
אז אל תתפשרו – קחו גזרים טריים, כתומים, עסיסיים, כאלה שהביס מהם מתוק גם חי.
חותכים לרצועות עבות (כמו גפרורים גסים), לא מגורדים ולא קוביות – כדי שישמרו על המרקם לאורך הבישול.
💧 כמות המים – עד גובה האורז, לא יותר.
אחרי שמניחים את האורז, מוסיפים מים רותחים עד שהם בדיוק מגיעים לגובה פני האורז – לא מכסים, לא מטביעים.
אם שמים יותר מדי – התוצאה תהיה דייסתית, ואם שמים פחות מדי – האורז יישרף או יישאר קשה.
כל הרעיון באושפלו הוא בישול עדין על אדים, לא על שלולית.
⏳ מנוחה אחרי הבישול – שלב שאסור לדלג עליו.
כשהסיר מוכן – לא מגישים מיד.
משאירים אותו סגור, מכובה, לעוד 15 דקות מנוחה.
השלב הזה מאפשר לאורז להתייצב, לכל האדים להיספג פנימה, והטעמים פשוט מתיישבים יפה אחד על השני.
זה ההבדל בין תבשיל טעים לתבשיל שמרגיש שלם.

איזה בשר הכי מתאים לאושפלו?
בשר הוא הלב של האושפלו.
זה החלק הראשון שנכנס לסיר, זה שמכתיב את הטעם של כל שאר המרכיבים, וזה שבסוף יגרום לכל מי שטועם להגיד “מה שמת פה?! זה מדהים.”
אז אם את/ה כבר טורח/ת להכין אושפלו כמו שצריך – תשקיע/י גם בבחירה של הבשר.
והנה החדשות הטובות: לא צריך חלקים יקרים. צריך חלקים שיודעים “לעבוד קשה” – כאלה שאוהבים בישול איטי, משתחררים לאט, ונותנים את כל הטעם שלהם לרוטב ולאורז.
✅ צוואר (מס’ 9)
הקלאסי והמומלץ ביותר.
זה בשר רך, עם מספיק שומן בשביל טעם טוב, אבל לא יותר מדי.
הוא שומר על המרקם גם אחרי בישול ארוך, ויוצא נימוח, כמעט נמס בפה.
היתרון הגדול? הוא מתפרק בקלות, אבל לא נעלם בתוך הסיר.
✅ שפונדרה (מס’ 2)
פה מדובר כבר בבשר עם עצם – וזה מצוין.
שפונדרה היא חתיכה שיש בה גם בשר, גם עצם וגם מעט שומן.
העצם משחררת ג’לטין טבעי שנותן לרוטב גוף, השומן מוסיף עושר, והבשר עצמו יוצא עסיסי ומרוכז בטעמים.
אם שואלים אותי – זה חלק שחייב להיות בסיר, גם אם בתוספת למשהו אחר.
✅ ברך / גולש (מס’ 4)
חלק מושלם לבישול ארוך.
הוא עשיר בטעם, גמיש במרקם, ומסתדר נהדר עם שורשים כמו גזר ועם תבלינים חמים.
גם פה – חשוב לתת לו את הזמן שלו. לא לזרז, לא למהר – רק ככה הוא הופך רך באמת.
✅ כבש – לא למי שמפחד מטעמים חזקים
אם אתם בעניין של טעמים יותר עזים – בשר כבש (בעיקר כתף או צוואר טלה) יכניס לאושפלו עומק וטעם שמרגישים ישר.
זה מתאים במיוחד אם מוסיפים גם תבלינים כמו בהרט, קינמון או ציפורן.
אבל צריך לדעת: כבש דומיננטי. או שאוהבים – או שלא.
ומי שכן אוהב? זה תוספת גאונית.
💡 הכי מומלץ – שילוב בין כמה סוגים
מה שעושה את הסיר באמת מעניין, זה שילוב.
למשל: חצי קילו צוואר + כמה חתיכות שפונדרה עם עצם.
או שילוב של גולש עם כתף טלה.
גם מרקמים שונים, גם טעמים מגוונים – וכל ביס יוצא אחר.
❗️ ומה לא לבחור?
נתחים רזים מדי – כמו סינטה, פילה או אנטרקוט – לא מתאימים פה.
הם ייצאו יבשים, מתפרקים מוקדם מדי, ולא יתרמו לטעם של הסיר.
השאירו אותם לסטייקים – אושפלו אוהב בשר של סבלנות.
מתכון אושפלו עם בשר
7
יחידותחצי
שעהחצי
שעהמצרכים
750 גרם בשר צוואר או שפונדרה, חתוך לקוביות גדולות
2 כוסות אורז פרסי שטוף היטב
4–5 גזרים גדולים, קלופים וחתוכים לרצועות עבות (גפרורים עבים)
1 ראש שום שלם, קלוף, שיניים שלמות
1 בצל קצוץ
1 כפית כמון
½ כפית זרעי כוסברה
½ כפית פלפל שחור גרוס
¼ כפית קינמון (אופציונלי – מוסיף חמימות)
½ כפית בהרט או חוויאג' (אם אוהבים עומק)
שמן קנולה או שמן חמניות – בערך ⅓ כוס
מים רותחים לפי הצורך (בערך 2 כוסות)
הוראות הכנה
בסיר כבד ורחב, מחממים את השמן ומטגנים את הבצל עד הזהבה.
מוסיפים את הבשר ומשחימים אותו היטב מכל הצדדים.
מוסיפים את התבלינים (כמון, זרעי כוסברה, פלפל, בהרט, קינמון) ומטגנים עוד 2 דקות עד שהריח משתחרר.
מוסיפים את הגזר והשום, מערבבים היטב, ומבשלים עוד 5 דקות על אש בינונית.
מוסיפים מים רותחים כמעט עד כיסוי, מנמיכים את האש ומבשלים עם מכסה חצי פתוח כשעה וחצי עד שהבשר רך.
טועמים ומתקנים תיבול.
מפזרים מעל את האורז השטוף (בלי לערבב!), מוסיפים מים עד לגובה האורז בלבד.
מכסים, מביאים לרתיחה, ואז מנמיכים לאש הכי קטנה – מבשלים עוד 20–25 דקות.
מכבים את האש ומשאירים את הסיר סגור לעוד 15 דקות.
פותחים, מערבבים בעדינות מלמעלה למטה, ומגישים.