יש מנות שמחזירות אותך אחורה בזמן, לריחות מהמטבח בבית של ההורים או לסיר שהעמידו לשבת. אצלי, זה תמיד היה נתחי בשר שנצלו לאט־לאט בתנור. אתה פותח את הדלת, וכל הבית מתמלא בריח משכר של עשבי תיבול, בשר טוב, ושמן זית שמתחמם בדיוק בקצב הנכון.
אבל יש נתח אחד שתפס לי את הלב – השייטל. נתח שלא כולם מכירים עד הסוף, אבל מי שמבין – יודע שזה אחד הסודות הכי טובים שיש.
אני זוכרת את הפעם הראשונה שהקצב בקצביית האחים אהרון נתן לי לטעום מהשייטל. הוא חייך ואמר: “קחי, זה לא רק טעים – זה גם משתלם. נתח רזה, אלגנטי, שמתאים לכל שולחן.” ומאותו רגע – זה הפך להיות נתח הבית שלי.